הרמב"ם כתב את ספרו המפורסם מורה הנבוכים לתלמיד יקר ואהוב. הממד החינוכי מהותי בקריאת ספרו זה, שבו הפער בין הידע של המורה לבין ידע התלמיד הוא הסיבה העיקרית לחיבורו.

הספר מהלך בדרכו החינוכית של הרמב"ם, כפי שהיא מצטיירת מן האיגרת לתלמיד האהוב, ודן בסוגיות החינוכיות העולות ממנה: הנהרת הסדר היוצר משמעות והתעלמות מפרטים מקריים; הכללה המבוססת על הפשטה והדגשת הקשרים הלוגיים-סיבתיים הקבועים שבין המשתנים; התקדמות הדרגתית; הסתייגות משינוי רדיקלי ויצירת מטרות ביניים, התואמות את יכולת ההבנה של התלמיד; תיעול התשוקה הגופנית הארוטית לתשוקה רוחנית ליד,ע והבנת תפקידיה של שפה העומדת במבחן הוודאות.

פערים לא מעטים יש בין השקפתו של הרמב"ם על האמת לבין ההשקפה המודרנית. הכרסום שחל במעמדה המוחלט של האמת ודחיקתה מרוממותה האלוהית אחראים להעמקתם. כוונתו של ספר זה להוכיח את הקרבה בין הערצת האמת להערצת אלוהים, ולהצביע על המשותף לתורתו של הרמב"ם ולתהליכי למידה אקדמיים מגוונים.

הספר פורס את משנתו החינוכית של הרמב"ם מתוך דגש על ארבעה נושאים מרכזיים, השלובים זה בזה, והם: השפה השכלית, הארוס החינוכי והדרבון ללמידה מאהבה, מגרעותיו ויתרונותיו החינוכיים של הדמיון, והיחס לתלמיד מצטיין ולתלמיד הנחשל.

תורות אלו מוצגות באמצעות שני נושאים מסקרנים ומסעירים, הנוגעים בתשוקה לפצח את תעלומת החיים: אהבה ומוות. האהבה מייצגת את הרדיפה אחר העונג והנועם האינסופיים, את ההשתאות ואת הסקרנות המופנות אל מה שמעבר. ואילו המוות מייצג את הפחד הכמוס והמרתיע ואת האימה האינסופית המופנים אל מה שמעבר.

המחברת היא חוקרת מעולה של הפילוסופיה היהודית והערבית בימי הביניים, מחנכת ותיקה ומוכשרת, וגם סופרת מחוננת שכתבה ספרי שירה ורומן אחד. בספר מרתק זה היא מציגה את תורת החינוך של הרמב"ם, ועומדת על זיקתה לפילוסופיה היוונית (אפלטון, אריסטו) ולהגות הערבית (כלאם, אבן סינא, אלגזאלי). הדיונים המרשימים ביותר מתייחסים ל"דת השכלית", לתורת הדמיון ולתורת האהבה. המחברת מדגישה גם את ההשלכות הפדגוגיות המעשיות כאן ועכשיו של דעותיו הפילוסופיות של הרמב"ם. הביקורת על "תרבות הצריכה הקפיטליסטית" מאלפת במיוחד. הספר מלא תובנות מצוינות, ושופך אור חדש על הספר מורה הנבוכים לרמב"ם. (פרופ' זאב הרוי, האוניברסיטה העברית, ירושלים)